סָאמֶר, אַתָּה זוֹכֵר אוֹתִי?

בְּנֵי שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, בְּמַחֲנֵה קַיִץ,

שָׁתַלְנוּ יַחַד זְרָעִים שֶׁל שָׁלוֹם.

הָיָה חַם בָּעֲרָבָה. הַשֶּׁמֶשׁ לָהֲטָה.

אֵיךְ חָשַׁבְנוּ שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִנְבֹּט?

דִּבַּרְנוּ בְּלִי שָׂפָה.

וְאַתָּה, אָהַבְתָּ אֵשׁ.

שְׁמוּעָה נִלְחֲשָׁה: סָאמֶר הִצִּית חֶדֶר.

הֶאֱמַנְתִּי.

הָיִיתָ פָּרוּעַ, חֲסַר תַּקָּנָה.

עִם שֵׂעָר בְּלוֹנְדִּינִי, הַיֶּלֶד הָרַע.

מִסִּרְטֵי פֻּלְחָן שֶׁל שְׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים,

לָמַדְתִּי

לֹּא מְשַׂחֲקִים בְּאֵשׁ.

הֶחְלַפְנוּ מִסְפְּרֵי טֵלֵפוֹן,

קִוִּינוּ

שֶׁקַּו יִמָּתַח בֵּין חוֹלוֹן לַשּׁוֹמְרוֹן.

סָאמֶר, אֵיפֹה אַתָּה הַיּוֹם?

מָה אַתָּה מַצִּית,

בָּתִּים

אוֹ לְבָבוֹת?

וְאַתָּה,

עוֹד בּוֹעֵר?