כִּי לְאַחַר הַנִּצָּחוֹן הַמֻּחְלָט

יַגִּיעַ הַטּוֹב הַמֻּחְלָט

וְעִמּוֹ הַשֶּׁקֶט הַמְּבֹרָךְ.

וְאֵין מָקוֹם בַּמְּבֹרָךְ

לַחֲלָלִים חֶלְקִיִּים

לִרְסִיסֵי מִשְׁפָּחוֹת

לְלֵילוֹת קְטוּעִים

לִזְעָקוֹת

שֶׁבֶר

וּכְפִי שֶׁבִּקְצֵה הַיְּקוּם יש

עוֹד מֵאוֹתוֹ הַדָּבָר,

יַמְתִּין לָנוּ עוֹד קְרָב אוֹ שְׁנַיִם

מֻחְלָטִים לֹא פָּחוֹת

עִם אוֹיְבִים

שֶׁהֵם הַפֶּסַע.

וְגַם עִמָּם נָבוֹא

חֶשְׁבּוֹן.

וַאֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ

שֶׁהַמֻּחְלָט הַבִּלְעָדִי

הוּא הַכִּלָּיוֹן.

וְכָל הַשְּׁאָר יַחֲסִי.

"הַיָּמִים שֶׁעוֹד נָכוֹנוּ לָנוּ

שֶׁיִּהְיוּ נְכוֹנִים, שֶׁיִּהְיוּ רְכוּנִים

שֶׁיִּהְיוּ מֵעָלֵינוּ כְּמוֹ כַּפּוֹת תְּמָרִים."

                        (עדית פאנק)